הפוך לעמוד הבית
יפעת 2

הלך השבוע

14/07/2011

אחד ה"ביג נו נו" הגדולים ביותר של אנשי יחסי ציבור היא לשלוח ידיעה בלעדית לשני עיתונים מתחרים. זה כנראה נובע שאחד הסיוטים הגדולים ביותר של עורכים היא זה לקום בבוקר ולגלות שלעיתון המתחרה יש בדיוק את אותה כותרות או את אותו המרואיין. למרות זה בעיתונות זה קורה לפעמים. מה הסיכוי שזה יקרה בסיטקום ?

איכשהו זה קרה. שני הסיטקומים המובילים בטלוויזיה הצליחו לעסוק באותו נושא בדיוק באותו שבוע: ספות. איצקו נענה לפקודת אשתו ויוצא לרכוש לה ספה של קסטיאל, בדרך הוא משנה כיוון לקניית חיקוי. בצד השני של אותו ערוץ, נאור ציון לא מוכן להיפרד מהספה שלו ויוצא לרפד אותה ברחוב הרצל.  גם הוא מזכיר את קסטיאל. אם יש כאן יד מכוונת או שפשוט מדובר בנושא חם בברנז'ה, בכל מקרה מגיע כל הכבוד לצוות השיווק של החברה.

ובפייסבוק...
ואי אפשר בלי להתייחס לגזרת הפייסבוק: המהלך של הלופט בראשל"צ שהשיק תפריט מבוסס לייקים ותגובות בהחלט, בהחלט ראוי לציון ובולט מעל עשרות הקמפיינים שרצים ברשת החברתית.

עוד הלך השבוע בפייסבוק:
 אחרי שבהלת הקוטג' הגדולה ברשתות החברתיות נרגעה, נרשמת חזרה לבנאליות של הבועה הפייסבוקית התל אביבית. השאלה "מחליטים אחת ולתמיד סושי טעים או מגעיל" סוחפת כ- 60,000 איש להצביע בהתמודדות האולטימטיבית.

כנראה שהתוצאות הצמודות סייעו להגדיל את מספר המשתתפים, אבל בכל מקרה כנראה מדובר בנושא שבוער בעצמות האנשים – לא פחות מהקוטג'. נקודה חשובה היא, שמאחר ולא מדובר בקבוצה אלא בסקר, לא ניתן לשייך את השאלה לגוף מסויים או לאג'נדה. סביר להניח שאם היה מדובר בעמוד פייסבוק, התקשורת כבר הייתה מזהה את הפוטנציאל של 30,000 איש מצביעים נגד הסושי, והתהליך המוכר היה מתחיל. כתבי האינטרנט ו"הצינור" מעלים את הסוגיה, כתבי חדשות יוצאים לבדוק את טעמי האנשים, כתבי כלכלה מדווחים על נפילת הסושיות, והסושיות כבר היו יוצאות במבצע כדי לרכב על הגל. קבוצות לוויין קמות בקריאות של "גם אני חושב שקונוס זה בעצם סושי לאפה" או "להוציא מהחוק סושי צמחוני" . בסקר אין ממש את מי לראיין, וגם אי אפשר לתאר את הדברים כמחאת סושי – זאת בסה"כ שאלה.

יפעת אוזן
עבור לתוכן העמוד