הפוך לעמוד הבית
יפעת 2

משבר כלכלי? בעיקר בכותרות העיתונים

22/01/2009

ימים אלה טוענים בחובם רגשות רבים, אשר לדעת כל המומחים עולים על פני השטח ומשפיעים על הכיס של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר ממאשר הבעיה הכלכלית האמיתית, שנוצרה בעקבות קריסתם של בנקים רבים למשכנתאות ברחבי העולם. נראה לי שטוב היה אם נכניס את המידע שאנו מקבלים ושומעים מכל עבר לקנה המידה לו הוא ראוי. לדוגמה, אנו נתקלים בכותרות  ענק על מפולת כלכלית עולמית ועל גלי פיטורים ששוטפים את העולם המערבי, כשלצורך גיבוי אותן כותרות מביאים כלי התקשורת סיפורים שלא פעם כלל לא קשורים לאותן כותרות דרמטיות. והנה בכל בוקר כולם, כלומר אנחנו האזרחים הפשוטים, מגיעים לעבודה עם פנים נפולות וחשש כבד – "מתי יגיע תורנו להיות חלק מאותן מפוטרים?". ובכן, לא דובים ולא יער, אלא רק כותרות מייאשות שרק גורמות לבני האדם לצרוך יותר מידע תקשורתי, ובכך להיכנס ליותר לחץ  - וחוזר חלילה.

למרות כל התחזיות השחורות, נראה שהמצב האמיתי הוא הרבה יותר ורוד ממה שניתן לשער - הדולר הולך מתחזק, ומכאן ניתן להקיש כי היצואנים קיבלו בחודשים האחרונים "העלאה שקלית" של כספם בלפחות בגובה של 20 אחוז לפחות. בנוסף, מחירי חומרי ייסוד רבים, כולל של הקמח, הברזל והדלק, ביותר משני שלישים – והרשימה עוד ארוכה.

אז אני שואל: למה כל-כך קל להכניס אותנו לכזה לחץ? ולא פחות חשוב – מה קורה לנו כשמכניסים אותנו ללחץ הזה? אז מה שקורה זה שאנו, האנשים הפשוטים מהיישוב, יושבים בביתנו נבוכים. וכשאדם נבוך - הוא פשוט יושב במצב של "אל תעשה" ומחכה לראות מה יקרה בעולם. כן, והוא גם רץ לבנק כדי להוציא את כספו וחסכונותיו ומניח אותם "מתחת לבלטות", וכן נוקט בעוד כהנה וכהנה תגובות אימפולסיביות, שבסופן מה שקורה זה שבאמת הכלכלה נעצרת, אך לא בגלל המנגנונים הגדולים כי אם בגללנו!

כאשר אנו מפסיקים לקנות או לצרוך כהרגלנו מקודם, בעל חנות המכולת מרגיש את זה מיד ואז הוא גם מזמין פחות מוצרים מהמשווק, והמשווק מזמין פחות מהיצרן, ואז לא נותר ליצרן ברירה אלא להתחיל ולפטר עובדים. וכך הלאה, בכל מגזר ומגזר. אבל האמת היא שהחיים לא באמת נעצרים. אנו ממשיכים לקום בבוקר, הולכים לעבודה, נוסעים, אוכלים ופשוט ממשיכים לחיות כמו לפני פרוץ המשבר.

פעם, בשנותיה הראשונות של המדינה, הכריזה הממשלה על מצב של צנע, כלומר אין אוכל. מי שרצה לאכול היה צריך להגיע למרכזי החלוקה עם תלוש, כי רק למדינה היתה את הזכות לחלק מזון. תקופה זו הולידה שוק שחור ומופקע של סחורות ושירותים. יותר מזה, חברי המושבים והקיבוצים שכן המשיכו לעסוק בחקלאות, לא הבינו על מה ולמה עומדים פתאום חיילים בשירות הממשלה בשערי היישובים שלהם ועוצרים מעבר חופשי של סחורות לשווקים בערים. גם הם שאלו את עצמם האם גם העצים והשיחים שמעו את החלטת הממשלה וחדלו בגללה מלתת פרי? או שמה אותה ממשלה דיברה בשפתם של התרנגולות והפרות והורתה להם להפסיק להטיל ביצים או ליצור חלב בעטיניהן? בוודאי שלא.

באותה תקופה חי לו במושב אשתאול הצדיק מורי חיים כולאני זצ"ל, והוא סיפר לי איך בני משפחתו שהתגוררו בחדרה ובת"א היו מתגנבים בשעות הלילה אליו למשק ומקבלים ממנו ביצים, פירות וירקות לרוב. כן, כן. אותה תקופה היתה בעצם פועל יוצא של רצון מנהיגי המדינה להלחיץ את העם ובכך לשלוט בו באופן צמוד יותר.

גם היום, כאשר המניות בבורסות העולם קורסות, יושבים להם בעלי ההון בצד  ומחכים שהמניות שהן מעוניינים בהן יגיעו לשפל בלתי אפשרי. ואז, בהינף יד, הם ירכשו את כל המניות במחיר נזיד עדשים, ושוב תחזור על עצמה אותה תופעה מוכרת – העשירים התעשרו יותר, ורוב הציבור, בגלל תופעת ההיסטריה התקשורתית, יפסיד את מיטב כספו וחסכונותיו.

ועל כך כבר כתב החכם מכל אדם "עולם כמנהגו נוהג". אני מקווה שקוראינו היקרים יבינו את המסר הטמון בשורות אלה וידעו, בלי לחץ מיותר, לזהות דווקא בתקופה זו הזדמנויות אמיתיות לפרנסה ברווח, בהיתר, בכבוד ובנחת.

 

*הכותב הוא איש עסקים וממציא סדרתי, המקים ואחד הבעלים של חברת האחזקות והניהול "המרכז הישראלי לממציאים בשיטת שניידר" ומחבר הספרים "לרקוד עם משקיעים", "מחלום למיליון" ו"ממציאים הם ילדים לנצח"

 

אתר האינטרנט של המרכז הישראלי לממציאים:

http://www.icoi.co.il

 

מאמרים נוספים בנושא יזמות ועסקים קטנים

יפעת אוזן
עבור לתוכן העמוד