הפודקאסטכנס "והעם רואים את הקולות", נערך בנוכחות אנשי תקשורת, משפט, חברי כנס ואישי ציבור. הכנס, ביוזמת "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" ואגודת העיתונאים תל אביב עסק ביחסים בין התקשורת וחברי הכנסת והאופן בו משתקפת הכנסת בעיני הציבור.
העיתונאית אילנה דיין האשימה בדבריה את שני הצדדים – התקשורת והמערכת הפוליטית – בסיקור הבעייתי של הזירה הפוליטית. "כולנו יודעים, כל מי שהיה בדסק חדשות, שאם עורך המהדורה צריך לבחור – הוא לעולם יחליט לפתוח בכתבה על עוד יום חיפושים אחרי גופתה של רוז פיזם, ולא בגובה הריבית. בהכללה רחבה אפשר לומר שחברי הכנסת עושים הכל בשביל פרסום, והעיתונאים עושים הכל בשביל הרייטינג, אנחנו מצפים מהפוליטיקאים למופע שמצטלם היטב, והם מצפים מאיתנו לשדר את זה".
דיין ביקשה מהנוכחים לשקול לאמץ את "אפקט הברוקולי" כמי שאינה סובלת ברוקולי, אך עדיין רואה צורך בצריכת הירק הזה, הציעה לשלב בסיקור הרדוד, מעת לעת, מעקב וסיקור של מהלכים שאינם מתאימים בהכרח לאינסטינקט התקשורתי והפוליטי. "גם את הברוקולי, עם קצת מאמץ, אפשר להגיש באופן שיהיה ראוי למאכל אדם", אמרה.
במסגרת הכנס התקיימו חמישה מושבים בהם השתתפו עיתונאים, חברי כנסת ואישי ציבור, ובנהם: ניר חפץ, עורך מעריב, דן מרגלית מישראל היום, דנה וייס, מנחה בערוץ 2, חברי הכנסת אחמד טיבי, יריב לוין כרמל שאמה, רובי ריבלין ורבים אחרים.
את הכנס פתחו חנוך מרמרי, מ"ישראלים להצלת הדמוקרטיה", השופטת לשעבר דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, יוסי בר מוחא, מנכ"ל אגודת העיתונאים ת"א וחן פרידברג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
ח"כ שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה, התייחסה בדבריה בעיקר להשפעתם של לוביסטים על הדמוקרטיה הישראלית. " זאת אחת התופעות המסוכנות לדמוקרטיה – יש כאן הטיה מאוד קשה של הצדק, השוויון וייצוג כלל האינטרסים של הציבור. אנחנו רואים מראות מאוד קשים, למשל חברת כנסת שנכנסת ומנהלת בלהט מאבק שלחלוטין לא נוגע לתחומי העניין שלה, ובתום הדיון מסתובבת ללוביסטית ושואלת אותה: 'לאן הולכים עכשיו, לוועדת הכספים?'. והלוביסטית עונה: 'לוועדת הכלכלה'…".
לדברי ח"כ יחימוביץ', היא חזתה במצב שבו לוביסטים מצעידים לוועדות קבוצות של חברי כנסת, ושם מורים להם כיצד להצביע פה אחד. לדבריה, הלוביסטים זיהו צורך אצל חברי הכנסת, ועל רקע זה הם מספקים להם "תמורה שלא תסולא בפז", כהגדרתה. "יש כאן משהו מלא חורים, כמו מסננת או גבינה שווייצרית, שדרכו מחלחלים כל הזמן האינטרסים של בעלי ההון, שבדרך כלל באים בסתירה מוחלטת לאינטרס הציבורי", אמרה.
הדוגמה הקלאסית, אמרה יחימוביץ', היא המקרה של המאבק על אופן חלוקת רווחי הגז הטבעי. "בתקופת המאבק על רווחי הגז אי אפשר היה ללכת בכנסת 20 מטר בלי להיתקל בעדרים של לוביסטים – והנה, למרות כל זה, חקיקת ששינסקי עברה. למה היא עברה? בזכות התקשורת. בזכות האינטרנט. בזכות זה שבוועדות יש מצלמות של ערוץ הכנסת. רק בזכות זה שהוטל זרקור על עבודתם של הלוביסטים, והלחץ שהופעל על חברי הכנסת תועד באופן אינטנסיבי. ואני חייבת לציין שני כתבים, צבי זרחיה ועמית סגל, שעוקבים אחרי תופעת הלוביסטים באופן קבוע", הוסיפה.
מנכ"ל אגודת העיתונאים בתל אביב יוסי בר מוחא. "כמי שכעיתונאי חוקר פקד לא מעט את מסדרונות הכנסת ואת מזנון הח"כים, הבחנתי בתופעה של הון, שלטון ועיתון – תופעה שבאה לידי ביטוי באמצעות הלוביסטים, שחדרה עמוק פנימה הן לעיתונאים והן לאלה להוביל חקיקה בכנסת. אבל תופעה אחת שצרמה לי מאוד היא התופעה שאנחנו, הקהל הרחב, קוראי העיתונים, מגיעים לוועדות הכנסת – ומה אנחנו רואים? חברי הכנסת מנצלים את הבמה התקשורתית הקיימת, מדברים הם הראשונים, בלי לשמוע את אלה שהגיעו, ולאחר שאמרו את דברם יוצאים מחדרי הוועדה – ואנחנו נותרים עם יו"ר הוועדה, עם מרכזת הוועדה, ועם הקהל הרחב, שרצה להשמיע את דברו וכעת אינו מצליח. את התופעה הזאת צריך להוקיע". לדברי בר מוחא, יש ועדות שבהן תופעה זו אינה מתרחשת – אך אלו הן מיעוט.
אחרי דבריו של בר מוחא חלק איש התקשורת הותיק שלום קיטל אגדה עתיקה ממסדרונות הכנסת. על פי האגדה, יום אחד נדרש מנחם בגין, כיו"ר האופוזיציה, לגשת לשירותים. כשנכנס, מצא שם את יריבו הפוליטי יעקב חזן. בגין הפנה לחזן את הגב, וחזן מצדו ביקש לדעת אם היריב כועס עליו בגלל דבר מה. בגין אישר, ואמר כי הוא כועס על חזן בשל ביקורת שהשמיע עליו מעל דוכן הכנסת. חזן התנצל, ובגין השיב לו: "בפעם הבאה תתקוף אותי בשירותים, ותתנצל מעל דוכן הכנסת".
