לא תמיד ניתן לסמוך על מידע שיווקי המופיע באתרי אינטרנט

מי מאיתנו לא אוהב לחפש מידע שיווקי דרך אתרי אינטרנט? אתרים אלו משמשים אותנו הן במהלך של חקר שוק והן בעת חיפוש של שותפים עסקיים, ויהיו אלו מפיצים אפשריים, או אף ספקים.

אך, כך מסתבר, לא תמיד ניתן לסמוך על המידע המופיע באתרים כאלו, ולכן רצוי לאמת אותו דרך מקור מידע נוסף.

למסקנה זו הגיעה חברה יצואנית ישראלית במהלך עבודת חקר שוק אשר נעשתה עבורה אודות שיש מעובד הנמכר בארצות יעד כמו פולין, ברזיל ויפאן.

במהלך עבודת המחקר שנעשתה עבור היצואנית הישראלית, נבדקו אתרי האינטרנט של כמה עשרות חברות בארצות אלו, שהן יבואניות וגם יצרניות של מוצרי שיש. האתרים נבדקו כדי לבחון, בין היתר, את התאמתן של החברות האלו לשמש כמפיצות של שיש מתוצרת ישראל.

במהלך הבדיקה הזו של אתרים, נתגלו ארבעת אי דיוקים בתוכן המופיע באתרים.

במקרה הראשון, הסתבר כי המפיץ הפולני, אשר נזכר באתר האינטרנט של יצרנית הגרניט הספרדית סיילסטון כתפוס, מכיוון שהוא מייצג את החברה בפולין, כבר איננו מייצג את החברה הזו, ולכן לכאורה, הוא פנוי להובלה של תוצרת ישראלית.

במקרה השני, מצאנו באתר של ממשלת ספרד רשימה של אתרי אינטרנט של יצרניות אבן ספרדיות כולל, חברות בנות שלהן הנמצאות בחו"ל.

ברשימה זו מצאנו כי לחברת לוונטינה יש חברת בת עם אתר מסוים בברזיל. אך, כשהיקשנו את שמו של האתר קיבלנו במחשב ציון "שגוי". רק דרך שיחות טלפון גילינו כי החברה הזו בברזיל עוברת שינויים ולכן האתר שלה לא עולה למחפש אותו בדרך האינטרנט. אך, החברה היא גדולה, פעילה ו"בועטת".

המקרה השלישי קרה כשבדקנו את השוק היפאני. כאן גילינו כי הפעילות המדווחת באתר האינטרנט של חברת קוסמו מרבל איננה בהכרח הפעילות הנכונה. נמצא כי חברה זו חדלה מלייבא מכונות למרות הנאמר באתר שלה.

המקרה הרביעי מתייחס גם הוא לשוק ביפאן. מהאתר של חברת דייהסטון היפאנית ניתן היה להבין כי החברה עוסקת באבן מלאכותית. בפועל, הסתבר, כי החברה נטשה את הפעילות הזאת, והיא מסתפקת במקום זאת, ביבוא של אבן ליפאן.

ומהו הלקח מארבעה מקרים אלו?

ובכן, הלקח הוא כי קיים פיגור בזמן בעת העדכון הנעשה באתרי האינטרנט של חברות רבות. לכן, כדאי לחברה הישראלית המבקשת לייצא לחו"ל לאמת את המידע המופיע באתרים אלו, הן דרך שיחות טלפון עם החברה שהיא בעלת האתר, והן דרך הסתכלות חוזרת באתר בכל פרק זמן מסוים.