הפודקאסט
בימים האחרונים מתהדק החבל על צווארה של רשות השידור. כל עובדיה מתבשרים כי הם עתידים להיפרד ממקום עבודתם עם תום החגים. יש שימצאו עבודה בתאגיד החדש שיוקם, אחרים יצטרפו למפוטרי התקשורת בשנים האחרונות .
איש אינו יודע דבר על התאגיד החדש העומד לקום. רשות השידור שאפה מאז ומעולם לתפקד כגוף עצמאי החופשי משיקולי רייטניג עיסקיים ובמקביל חופשי מלחצים של פוליטיקאים. נכון שעם השנים ההפרדה מהפוליטיקאים עברה טלטלות ואף נשחקה, אולם העובדה שתקציב רשות השידור הובטח דרך האגרה אפשר עצמאות עיתונאית רבה מאוד לעיתונאים ולמנהלים מול לחצי הפוליטיקאים.
כעת בוטלה האגרה ועמה עצמאות הרשות. המבנה התאגידי לא מובטח ואם הדברים ימשכו כפי שהם, תקים לה הממשלה גוף שידור ציבורי שעשוי לשמש "שופר" לשלטון, לשרים ולבעלי השררה. לא תהיה הפרדה בין השלטון לרשות השידור ואנו, הציבור, נצא מופסדים.
התעוב של חלק מהצבור כלפי רשות השידור, אותו היטיבו להזין הפוליטיקאים, מסמא את עיני החרדים לדמוקרטיה. במקום לקום ולהביט נכוחה באמת – השידור הציבורי בדרך לכלייה ואת מקומו יחליפו "שידורים מטעם", בעוד ואנו ממשיכים לשלם על שידור ציבורי. יש איזו מחשבת שוא כי כל מה שיקום יהיה טוב יותר מהקיים, קיבעון תמוה שנע מכוח אנרציה חסרת מעצורים וחסר ביסוס הגיוני. עלינו להפסיק לפעול כאילו כפנו השד, לעצור כל עוד אפשר ולהביא לשינוי.
אין ספק ששתיקת העיתונאים מביכה. לאדישות ההמונים יש להוסיף את המחסור בסולידריות. יש לומר את האמת, ברשות השידור עובדים עיתונאים מצוינים ואל לנו לזלזל בהם. אך המגזר העיתונאי שותק ויש להניח כי עושה זאת גם מתוך חולשה. לא רק זו הערכית, אלא גם מחשש למקומות העבודה הרעועים ממילא.
אנחנו, יועצי התקשורת המכונים אנשי יחסי ציבורי, איננו עיתונאים ופעמים רבות העיתונאים מביטים עלינו מלמעלה, אולם אנחנו רואים בהם קולגות והגיע הזמן שנתחיל להתייחס אליהם ככאלו. אין כאן רק לכידות אינטרסים של פחות במות ללקוחותינו, אלא גם שותפות ערכית לרעיון העיתונות החופשית, לבטחון מקומות העבודה וליחס לעובד.
על אנשי יחסי הציבור לחבור לעיתונאי רשות השידור, לעיתונאי כל כלי התקשורת בארץ וביחד לקרוא להפסקת המרוץ חסר ההגיון הזה אל פירוק הרשות ופיטורי עיתונאים מצוינים והחלפתם בתאום פראבדה. אסור לעמוד מנגד בשעה שפוגעים בקולגות שלנו ובעיתונות החופשית.
*הכותב הוא מנכ"ל משרד יחסי ציבור וקשרי ממשל
