הפודקאסט
איפה נפגשים אנשי חינוך מכל העולם, אנשי טכנולוגיה וגם לא מעט תלמידים?
כנסBETT בלונדון שהתקיים לאחרונה, הפגיש אלפי אנשים ונשים מרחבי העולם. חלקם באו להתרשם ולהכיר מגמות חדשות, חלקם באו להציג פיתוחים טכנולוגיים ולנסות לשווקם לבתי ספר ולארגונים חינוכיים. כולם באו לנשום, לדבר, לגעת ולראות – טכנולוגיה בחינוך. הכנס באמת מהווה חלון ראווה ותצוגת תכלית עצומה לחברות אד-טק קטנות וגדולות, החל מסטרטאפים בתחילת דרכם ועד לענקיות הטכנולוגיה השולטות במרחב הדיגיטלי של כולנו. שלושה ימים של דוכנים, הרצאות, פאנלים, שיחות וטכנולוגיה מ(שטיח) קיר לקיר.
אז מה היה שם, בעצם? דובר על AI כמובן (הערכה זהירה שלי- בכנס הבא AI יהיה אפילו יותר מרכזי), שמשולב בהרבה פתרונות טכנולוגיים קיימים ומוכרים, ומסייע מאוד בתהליכים של למידה פרסונלית- מושג די ותיק אבל עדיין מאוד נוכח. דווקא בזכות התקדמויות טכנולוגיות, פרסונליזציה הופכת להיות בת-השגה היום יותר מתמיד. וחוץ מזה- אינסוף רובוטים, משקפי VR, מרחבי AR, תכנות ללא מסכים, כלים דיגיטליים למשחוק הלמידה, דפי עבודה אינטראקטיביים, עוד רובוטים- הפעם כאלה שיודעים לקדם SEL (למידה רגשית-חברתית), ועוד ועוד, תקצר היריעה מלתאר אפילו קמצוץ משפע ההמצאות הטכנולוגיות המלהיבות שהוצגו שם. באמת מלהיב.
המפגש שמתחולל בכנס, בין אנשי טכנולוגיה לאנשי חינוך הוא מפגש מעניין- סוג של חיבור בין עולמות. אנשי הטכנולוגיה מביאים כאמור שלל פיתוחים פורצי דרך מבחינה טכנולוגית, ומדהים לראות עד כמה אין שמיים ואין שום גבול בכל הקשור לטכנולוגיה. ומצד שני, או יותר נכון במקביל- אנשי חינוך, שמתייחסים לתהליכים עמוקים של למידה ורוצים לראות את המהות לנגד העיניים.
תוך כדי שוטטות בכנס, בחינת המוצגים והאזנה קשובה למציגים, שאלתי לא פעם את עצמי (ושאלתי גם אנשי חינוך נוספים שהיו שם איתי)- האם כל פתרון טכנולוגי שמוצג לנו הוא באמת בעל ערך מוסף. מתי מדובר בגימיק ובאטרקציה, שנועדה למשוך את התלמידים, להכשיר את לבם או להסיח את דעתם מהלמידה עצמה, בבחינת "ברוקולי עטוף בשוקולד". ומתי אכן מדובר על פריצת דרך חינוכית (שימו לב, חינוכית ולא טכנולוגית). אלה מאופיינות בתחושת הצדקה עמוקה, כלומר, ברור שהלמידה עם הכלי החדש ובלעדיו, שונה בתכלית. ואכן צפויה בזכות השימוש בכלי התקדמות בתהליכי הלמידה, או במיומנויות, או בתפיסה של הלומדים את הלמידה.
אז כמובן לא כל הפתרונות הם כאלה, ברור. מה שחשוב לדעתי הוא לעמוד על כך ולהבחין ביניהם. לאתר את אלה שמביאים ערך מוסף, ובהם להתמקד. אנחנו יודעים ששילוב טכנולוגיות וכלים דיגיטליים דורש משאבים (במקרים מסוימים כסף, לעתים "רק" זמן ומאמץ). מוצדק להשקיע את המשאבים הללו אם אנחנו מוצאים את הערך המוסף הייחודי של כל כלי לתהליכי הלמידה וההוראה המוכרים לנו. ועוד נקודה. חשובה מאוד.השינוי לא מתחולל רק מעצם השילוב של טכנולוגיה לתוך החינוך. כדי שיקרה שינוי ותחול התקדמות משמעותית בזירה החינוכית, צריכה להיות מעטפת פדגוגית חזקה לשימוש בכלי הטכנולוגי ולשילוב שלו בהוראה/ למידה. וכאן זה כבר המקום שלנו, אנשי הפדגוגיה והחינוך. ליצור תהליכים פדגוגיים שיתמכו בצורה נכונה וטובה באותם פיצ'רים דיגיטליים (מגניבים ככל שיהיו), ולוודא שההטמעה שלהם תחדור את קרום ה"גימיק" ותהפוך להיות באמת כלי משנה מציאות לימודית-חינוכית-הוראתית בכיתה, הן עבור התלמידים והן עבור המורים.
אחת התובנות המרכזיות שיצאתי איתן משוטטות אינסופית בין עשרות דוכנים וחשיפה למגוון כלים, פיצ'רים, פיתוחים דיגיטליים וטכנולוגיים- היא שאותן תפיסות פדגוגיות שאנו, אנשי החינוך, מקדמים כבר שנים, יכולות להתממש ביתר קלות באמצעות הקידמה הטכנולוגית. דוגמה מצוינת לכך היא פרסונליזציה בחינוך- תפיסה הקיימת בשדה החינוכי כבר מספר שנים טובות, אבל ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הרבה יותר קל ואפשרי ליישם את צורת הלמידה המותאמת אישית בתוך חלל הכיתה. פריצות הדרך האחרונות בתחום הבינה המלאכותית רלוונטיות כאן מאוד, ובכנס הוצגו כמה וכמה פתרונות טכנולוגיים מבוססי AI שנועדו לסייע בהתאמות ללמידה אישית.
כאשר מדברים על אתגרי חינוך כמו הוראה של ילדים ונוער במצבי סיכון, הערך של הפיתוחים הטכנולוגיים החדשים מקבלים דגש גדול אפילו עוד יותר. במקרים אלה, כל ילד צריך התאמה של תכנית אישית, המבוססת על צרכיו הייחודיים, החוזקות ואפילו המוטיבציות שלו ללמידה. כלים טכנולוגיים יכולים לאפשר באופן יחסית קל ליצור את ההתאמות הללו- החל משלב הזיהוי, האבחון והמיפוי, ועד שלב בחירת אופן הלמידה.
בכנס ראיתי שפע פתרונות טכנולוגיים לאתגרים פדגוגיים- עכשיו התפקיד שלנו, אנשי החינוך, לחבר את הכלים למהות החינוכית ולרתום אותם לקידום אמיתי של למידה מיטבית.
אז מה אני יכולה לומר אחרי שוטטות בין מאות דוכנים, שיחות עם עשרות נציגים והתבוננות בכמות עצומה של פתרונות ופיתוחים טכנולוגיים מגוונים? שישנם לדעתי "כללי זהב" לתרומה פונטציאלית של כלי דיגיטלי ללמידה משמעותית:
- ערך מוסף לתהליכי למידה/ הוראה (הלמידה עם הכלי הדיגיטלי שונה בתכלית);
- פשטות התפעול לכל משתמשי הקצה;
- מטריה של פתרונות טכנולוגיים בתוך פלטפורמה אחת;
- תהליך פדגוגי שפוגש את הכלי הדיגיטלי – זוהי כאמור האחריות שלנו, אנשי החינוך.
אנשי חינוך טכנולוגי, מתפקידנו לחשוב וליישם את השילוב הנפלא של טכנולוגיה ופדגוגיה. ולהצליח לשלב פתרונות וכלים טכנולוגיים שיצעידו את הדור הבא קדימה כאמצעי יעיל וחדשני לחינוך עם ערכים ומהות, כדי לייצר עבורם למידה משמעותית שתעניק להם את האפשרות לפרוץ גבולות, הן בחלל הפיסי והן בחלל הוירטואלי.
