הפודקאסט
אליאב אללוף הוא שותף-מייסד בקרן הון סיכון הבין-לאומית Follow[the]Seed , מומחה לשיווק שליווה יותר ממאה מותגים בארץ ובחו"ל ושותף ב"לייק אנד שר", סוכנות משפיעני מדיה חברתית מובילה בישראל. בעבר הקים וניהל את פעילות המדיה החברתית של העיתון גלובס ושל קבוצת רן רהב תקשורת
יעדים זה בהחלט משהו שיכול לתרום להצלחה, אבל… לי זה הרבה פעמים נשמע כמו הורה שאומר לילד שלו "תתרכז".
תחשבו שבמקום להתעלם, להתנגד, להתבלבל, להתחצף – מה שהילד היה עונה זה
"בשמחה אבא ואמא, רוצים להסביר לי איך עושים את זה? איך מתרכזים?".
אתם יכולים להגיד לילדים שלכם עד מחר להתרכז, להפסיק לאבד פוקוס, לחדול מלקפוץ מדבר לדבר, להפסיק לזוז.
אבל כנראה שאין לכם מושג איך עושים את זה.
וכשזה מגיע להצבת יעדים, אני ואתם, בדיוק באותו המצב כמו הילד הזה.
וכאן, ריטלין לא יעזור.
מדוע?
כי יש הרבה מאוד בעיות עם "יעדים":
א. הם תמיד עוסקים בסוף, ולא בהתחלה.
כאילו שהדבר היחידי שחסר לנו להצלחה, זה כוח רצון. אנחנו רק צריכים לדמיין את זה – כמו בסרט "הסוד", וזה יקרה, לא?
יעדים, זה כמו המורה בבית הספר שאומר להורים "הוא יכול, הוא פשוט לא רוצה". במילים אחרות – הוא "אשם", לא המורה, לא בית הספר, לא תהליך הלימוד ובטח לא ההורים.
מה גורם לנו להתחיל? מה מניע אותנו לפעולה? אולי כדאי שנתחיל בהתחלה?
ב. אין תהליך ברור.
תחשבו רגע: מה ההבדל בין מישהו שרוצה לרוץ מרתון בעוד שנה, לבין מישהו שרוצה להרוויח 200,000 שקל בחודש בעוד שנה?
יש לא מעט מומחים לריצה שיכולים ללוות אתכם, ולהכין אתכם למרתון.
הם יודעים כמה אתם צריכים להתאמן, מתי, מה אתם צריכים לאכול וכמה אתם צריכים לישון.
יש תהליך ברור, יש שיטה.
אבל מה לגבי יזמות והצלחה בקריירה?
כאן אין תהליך ברור ומוגדר.
מה הדרך הנכונה להגיע ליעד? מה ללמוד? מתי ללמוד? על מה להתאמן?
משום מה, הקואוצ'רים, המנטורים, ושאר המומחים מאמינים שזה בעיקר עניין של מוטיבציה. "זה הכל בראש שלך", הם אומרים.
ג. יעדים: חקוקים בסלע או חרוטים בקרח?
דברים ישתבשו.
אין פה אם. החיים הם לא מה שהבטיחו לנו ולא מה שאנחנו מתכננים.
מה אתה עושה כשתוך כדי הדרך, יש תקלה, בור, משוכה, פציעה, משבר, מגבלה?
אותם אנשים שלא הכינו אותך לתהליך, בוודאי לא יכינו אותך למצב שבו העסק מתחרבן לך. הם יספרו לך סיפור על צמח הבמבוק שמצמיח שורשים במשך 5 שנים, ורק אז מתחיל לפרוץ את פני הקרקע בתוך 6 שבועות מגיע לגובה של 10 מטרים או על איש שמכה באבן 100 פעם ולא קורה כלום, ורק בפעם ה-101 היא נשברת.
אבל מה צריכים לעשות בפועל, ביום יום, חוץ מלהאמין שבסוף תגיע הישועה?
ד. היעד יביא לך את האושר?
כשתגיע ליעד, תהיה מאושר.
זו התיאוריה.
יש פה שתי הנחות העבודה, אם כך:
א. עד שאתה מגיע ליעד, אסור לך להיות מאושר, כי זה יפגע במוטיבציה שלך. אם הפרס הוא אושר, אסור לך לקבל את הפרס אם אתה לא עושה את העבודה.
ב. כשתגיע ליעד, יש שתי אופציות עיקריות:
– האושר לא יישאר שם יותר מכמה דקות, ימים או שבועות. מהר מאוד, תצטרך להציג יעד חדש (או סדרת יעדים), ואז להיות לא מאושר (ראה סעיף א לעיל) לתקופה ארוכה נוספת, או…
– אם האושר הוא לתמיד, זה אומר שלעולם לא תעשה או תיצור שום דבר.
ומה שיש לי לומר על זה הוא:
1. לא בטוח שזו תיאוריה שתקפה לכולנו, בכל מצב.
2. לא בטוח שזו תפיסת החיים האידיאלית שהייתם רוצים לחיות בה (להיות קצת מאושר, והרבה "לא מאושר", כדי להגיע "להישגים".)
3. סימון סינק שואל: איזה משחק אתה משחק?
והיעדים משיבים: האדם צריך לנצח.
לנצח את מה? האם החיים מסתיימים ברגע שהגענו ליעד?
באמת?
ה. למה דווקא היעדים האלה?
אנחנו צריכים להיזהר משרירותיות.
למה החלטת שאתה צריך להיות מיליונר עד גיל 30? האם זו באמת הייתה החלטה שלך, או שזו התניה של הסביבה? ואם תהיה מיליונר בגיל 38, אז אתה לוזר? ואם לא תהיה מיליונר, אבל תחיה חיים טובים, האם זה כישלון?
למה אתה חושב שלהציל את כל הרעבים באפריקה יעשה אותך מאושר? כי ניסית להאכיל 10 משפחות נזקקות בישראל, וזה לא ריגש אותך מספיק?
למה אתה חושב שאם תטפס על האוורסט זה ישנה משהו לטובה?
בגלל שאתה תעריך את עצמך? הסביבה שלך? כי אתה תבין משהו שלא הבנת עד היום?
העניין הוא להבין אם היעדים הללו הם באמת שלנו, או שהם נשתלו לנו בראש על ידי סיפורים, תקשורת, חברים, מדיה חברתית או סרטים. יכול להיות שהגעה אליהם תשנה את חיינו ויכול להיות שאנחנו רוצים לטפס על האוורסט, כי אנחנו רוצים בסה"כ לקבל אהבה והערכה של אנשים מסוימים, ואפשר לקבל את אותה האהבה עם פחות מאמץ והקרבה ובהרבה פחות סיכון לחיים שלנו.
יכול להיות שאנחנו מאמינים שכאשר יהיה לנו כסף, אנשים אחרים סוף סוף יעריכו או יאהבו אותנו – וזה אומר שאנחנו לא חשבנו עד הסוף…
אם מישהו אוהב אותך רק כשיש לך כסף, האם הוא באמת אוהב א-ו-ת-ך?
ו. "תהיה הגרסה הכי טובה של עצמך."
כמה פעמים שמעתם את המשפט המסוכן הזה?
מסוכן, כי הוא מניח משהו מסוכן: יש לכם רק גרסה אחת טובה.
זאת אומרת, שיש רק יעד אחד שהוא באמת נכון לכם, וזה משתק.
אתם רק הורים או רק יזמים? אתם נועדתם להיות מורים או שנועדתם להיות טייקונים? אתם אנשים שיודעים ליהנות מהחיים או שאתם מקדישים את חייכם לנתינה?
לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שיש בנו גם וגם.
וזה אומר, שאנחנו יכולים לאהוב להיות הורים, לאהוב תרבות, ליהנות מארוחה טובה, לבלות עם חברים, לטייל בעולם, להקים עסקים, לסייע וללמד אנשים אחרים.
לפעמים, אנחנו נהיה יותר ממשהו אחר ופחות ממשהו אחר – כמובן.
אבל אין "ייעוד אחד". יש מנעד של אפשרויות, שתלוי ביכולות שלנו, בתשוקות שלנו, בעולם סביבנו ובקונטקסט.
אין משהו אחד שהוא "הנכון". ואין משהו אחד שאנחנו חייבים להיות ולעשות כל החיים – אנחנו יכולים לשנות ולהשתנות.
בדיוק בגלל זה, יש לנו את הזכות והאפשרות לבחור.
