הפודקאסט
האם כשמנסרים גבס מידו של מטופל הוא עלול להיפגע, והאם ייתכן שרופאים שגרמו לפציעה רשלנית שכזו יתעלמו ממנה ולא יעניקו כל טיפול לאישה שנפגעה? בשאלות הללו עוסקת תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים וולפסון, אותה הגישו עורכי הדין רפאל אלמוג ורותם ציוני ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא.
בתביעה נטען כי התובעת, אישה בת 52 מחולון, העוסקת בתפירה למחייתה, נפגעה באופן חמור במהלך הליך רפואי שגרתי של הסרת גבס. האישה הגיעה בינואר 2021 לבית החולים וולפסון לאחר שנפלה ושברה את שורש כף ידה ואת קרסול רגלה.
הרופאים בבית החולים טיפלו בתובעת, ובין השאר ערכו שחזור של השבר בידה וקיבעו אותו בגבס מלא.
על פי התביעה, מספר ימים לאחר מכן, שבה האישה למיון והתלוננה על כאבים ולחץ עז מתחת לגבס שעל ידה. הצוות הרפואי החליט לבצע פתיחה של הגבס באמצעות מסור ייעודי, על מנת לשחרר את הלחץ, ולחבוש את הגבס הפתוח על ידה בתחבושת פלסטית.
אך לטענתה, במהלך הניסור, חשה לפתע המטופלת בכאב עז, והחלה זועקת ומתחננת בפני הרופא שיפסיק להפעיל את המסור. אך לטענתה, הרופא התעלם מקריאותיה ותחינותיה, ואמר לה שעוד מעט הכל נגמר, והמשיך לנסר את הגבס חרף זעקותיה.
לעדות בעלה של המטופלת, כששמע את זעקות הכאב של אשתו הוא התדפק על הדלת ושאל את הצוות הרפואי מה קורה.
לדברי עוה"ד רפאל אלמוג ורותם ציוני, במהלך הטיפול הרשלני, לא בדקו הרופאים את מקור הכאב החד בו חשה האישה, ולא העניקו לה שום טיפול לפצע שנגרם מהחתך. תחת זאת, ומבלי שהוא מיידע את המטופלת על החתך שנוצר, חבש הרופא המטפל את הגבס המבוקע שנותר על ידה בתחבושת פלסטית, ושחרר את האישה לביתה.
על פי הנטען, מששבה האישה לביתה, הכאבים בידה לא חלפו, ועל מנת להתמודד עימם, היא נטלה באופן עצמאי משככי כאבים.
מששבה האישה לבית החולים וולפסון בחלוף מספר שבועות על מנת להסיר את הגבס המקובע מידה, התגלה לה להפתעתה, ולהפתעת הרופא נוסף שטיפל בה, חתך ארוך, שהוזנח.
הרופא שאל את האישה מה מקור החתך, והיא אמרה לו שהוא נגרם ככל הנראה מהמסור בעת הסרת הגבס, משום שכששברה את ידה, היא כלל לא סבלה מחתך או פצע. חרף כך, על פי התביעה, גם הרופא שטיפל בה בבדיקה זו, לא ציין כלל את העובדה כי היא סובלת מחתך בידה בגיליון הרפואי, ולא רשם לה כל טיפול חיטוי הפצע ולסגירתו.
לדברי עורכי הדין אלמוג וציוני, לאורך 7 חודשים רצופים שבהם טופלה האישה בבית החולים, איש מהצוות הרפואי לא ציין בגיליון הרפואי שלה, או בפניה, שהיא סובלת מחתך לאורך כל ידה, שכעבור זמן הפך לצלקת מכוערת וכואבת, המגבילה את תנועות ידה הימנית, הדומיננטית.
משהבינה כי הצלקת המגבילה נובעת מהתרשלות קשה של הצוות הרפואי, פנתה האישה למשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, אשר הגיש בשמה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים וולפסון ונגד משרד הבריאות המפעיל אותו.
לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר מיכאל ברנשטיין, מומחה בכירורגיה אורתופדית. לדברי ד"ר ברנשטיין, מסורי גבס חשמליים נועדו לבצע חיתוך מדויק של גבס תוך שמירה על בטיחות הרקמות הרכות. להבי המסור אינם מסתובבים אלא נעים בתנועה רוטטת, וכך הם מצליחים לחתוך חומר קשה כמו גבס מבלי לחדור לעור.
עם זאת, חיכוך הלהב עם הגבס יוצר חום משמעותי שבמגע ממושך עם העור, עלול לגרום לכוויות – וזו בדיוק הפציעה שממנה סבלה התובעת.
לדברי ד"ר ברנשטיין, במקרה הנדון פציעתה של המטופלת נגרמה ככל הנראה מהתחממות יתר של להב המסור עקב שימוש לא זהיר ולא מקצועי מצד הרופאים המטפלים. לדבריו, במהלך פתיחת הגבס, ייתכן שלא ננקטו ההפסקות הנדרשות לקירור הלהב, ולא בוצעה תנועת כניסה-יציאה של הלהב כפי שמתחייב בפרקטיקה הרפואית.
לדבריו, גורמים אפשריים נוספים להתחממות עלולים לנבוע מגבס עבה מדי, המצריך ניסור ממושך, או גבס דק מדי, המאפשר מגע קרוב מדי בין המסור לעור המטופל.
לדבריו, המחקר מצביע על כך שפציעות כתוצאה משימוש במסור גבס חשמלי מתרחשות בשכיחות של 1.3-7.2 מקרים לכל 1,000 פעולות. פציעות אלו, על פי רוב, ניתנות למניעה באמצעות מיומנות מקצועית ושימוש נכון בציוד מתאים. למרות זאת, במקרה זה, התנהלות הצוות הרפואי לאחר הפציעה הייתה לקויה לא פחות מהפעולה עצמה.
לדברי המומחה, כאשר מתרחשת פציעה במהלך פתיחת גבס, על הצוות לעצור מיד את הפעולה, לתעד את האירוע ברשומות הרפואיות וליידע את המטופל על הפציעה שנגרמה. יש להתחיל בטיפול מתאים, לרבות חיטוי ומניעת זיהומים, ולהפנות את המטופל לייעוץ רפואי מתאים במידת הצורך.
אך לדברי ד"ר ברנשטיין, לאורך 7 החודשים בהם טופלה לא נמסר למטופלת כל מידע על פציעתה. עקב התעלמות הצוות הרפואי, הפצע לא טופל ולא נרשמה הנחיה לטיפול בזיהומים. האירוע כולו לא תועד ברישומי המיון או בביקורים הבאים, עובדה המהווה כשל חמור נוסף.
במקרה זה, הפצע שנגרם בתנאים לא סטריליים הותיר צלקת בולטת באורך 23 סנטימטרים על אמה הימנית של המטופלת. הצלקת, לדברי ד"ר ברנשטיין, מכוערת ובלתי הפיכה, וגורמת להגבלה תפקודית משמעותית. הפצע נרפא לבסוף, אך הותיר צלקת גדולה ומגבילה, אשר על פי תקנות הביטוח הלאומי, מקנות למטופלת נכות בשיעור של 10%.
על פי התביעה, במקום הליך פשוט שנועד לסייע בשיקום ידה, נגרם לתובעת נזק ארוך טווח שפוגע גם בתפקודה היומיומי ובפרנסתה, בהיות ידה הימנית הדומיננטית, משמשת אותה לעבודתה.
"מדובר באירוע חמור של רשלנות רפואית, בו לא רק שלא נמנע הנזק בזמן אמיתי, אלא שגם הצוות הרפואי התעלם מזעקות המטופלת על הכאב החד בעת הניסור, ואף לא הסביר ולא טיפל כראוי לאחר מעשה, בפצע שנוצר" מדגישים עוה"ד אלמוג וציוני.
בתביעה, שהוגשה בימים אלה לבית משפט השלום בתל אביב, מבקשים עורכי הדין אלמוג וציוני מבית המשפט, לחייב את משרד הבריאות, המפעיל את בית החולים וולפסון, לפצות את התובעת על כל נזקיה, וזאת עד תקרת הפיצוי המקסימלי שבסמכותו (2.5 מיליון שקלים). טרם הוגש כתב הגנה.
עו"ד רפאל אלמוגhttps://www.rlaw.co.il הינו בעלים של משרד עורכי דין, המתמחה בביטוח, נזיקין ורשלנות רפואית.
