המישור המנהיגותי-ניהולי – המעבר לארגון דיגיטלי מחייב הובלה על-ידי המנהלים הבכירים. חשוב שהנהלת הארגון תוביל את המהלך ותצעד יד ביד עם מנהלי ה- IT. לא מדובר פה בעניין מיחשובי, אלא מהותי.
המישור הטכנולוגי-חווייתי – הדיגיטל הוא חוויה רב-מימדית ורב-ערוצית ועל הארגון להכיר בכך שיש לגשת אל כל בעלי העניין בחברה (שותפים עסקיים, עובדים, לקוחות, ספקים, קהילה וכיוצ"ב) באופן רב-ערוצי, תוך ניצול כל מימדי החוייה האנושית בעידן הדיגיטלי.
המישור התפעולי – המעבר מהמישור הרעיוני למישור המוצרים והשירותים הופך להיות סוגיה קריטית. לא מדובר בשאלה ייצורית, כי אלמנט הייצור הוא משני. מדובר בסוגיה מהותית שנוגעת לכל רבדי הארגון.
בכל המימדים הללו גדלה החשיבות של ההון האנושי. העובדים ממלאים תפקיד מרכזי בסצנה הדיגיטלית והבעיה היא כיצד מגייסים, מכשירים ומטפחים את האנשים בעלי הכישורים המתאימים, שכרגע נמצאים במחסור.
במאמר מוסגר, נציין כי הכישורים הנדרשים מעובדים בעידן זה אינם רק כישורים טכניים ואולי צריך לומר – בעיקר לא טכניים. הכישורים בעידן החדש הם אקלקטיים, שילוב של יכולות ממגוון תחומים – משיווק ועד פילוסופיה, מעיצוב מוצר ועד סוציולוגיה – והם כוללים יצירתיות, דמיון, הכרת השטח, הבנה טכנולוגית, הכרת דרכי הפעולה של דור המילניום ועוד ועוד.
טרספורמציה מבנית
התווך הדיגיטלי מתאפיין בדמוקרטיזציה של החדשנות. פירוש הדבר שהחדשנות יכולה לבוא ממקורות רבים ומגוונים. אפילו עובד הקבלן בקצה השרשרת יכול להיות מקור לחדשנות. מכאן שהיתרון הארגוני יהיה ביכולת לאסוף את כל המידע החדש מהשטח, להנגיש אותו להנהלה ולתרגם אותו לשירותים ומוצרים חדשים.
כדי להבטיח זאת וכדי לייצר ארגון שוחר חדשנות על הארגונים לעבור גם טרספורמציה מבנית, מארגונים היררכיים לארגונים שטוחים. ההנהלה חייבת להכיר בכך – וזה לא קל – שהיא איננה יודעת הכל ומבינה הכל. עליה ליישם התנהלות חדשה שתכלול, למשל, את ההפנמה שאנו עוברים לעידן, שבו התהליכים הם מוגדרי תוכנה. במצב זה הארגון אגנוסטי לגמרי לגבי תשתיות החומרה והייצור ; היא חייבת להכיר בכך שאנו מצויים בעידן של היפר-קישוריות ו-IOT שבו כמות הרכיבים המחוברים לרשת היא עצומה עם השפעות שונות על הלקוח הסופי ; בעיקר עליה להבין שהמידע הופך לכוח העיקרי של ארגונים והם ייבחנו ביכולת של לייצר ממנו תכניות והחלטות שיקדמו את העסק.
ומה קורה בישראל, תשאלו? נכון לעכשיו דומה שהטרנספורמציה הדיגיטלית היא בעיקר תודעתית ופחות במישור המעשה והפעולה. זה הזמן להדליק אורות אדומים למנהלים ולומר להם – אין לכם זמן. הרכבת כבר יצאה מהתחנה ואתם חייבים להתארגן במהירות. זה נכון במיוחד לארגונים שיש להם יומרות בין-לאומיות, שמעוניינים למלא תפקיד בזירה הגלובלית, או כאלה שכבר מייצאים לחו"ל. הם חייבים להבין שיש ללמוד את מהות התווך הדיגיטלי במהירות, לאמץ אותו ולא לגלות שאננות.
להיערך באופן מיידי
אין כמעט ארגון שיכול להימלט מהצורך להפוך לדיגיטלי. מנהלים רבים בעולם מבינים זאת היטב וההתבטאויות של מנהלים בגופים כמו: נסטלה, בוש, סימנס ואיירבס מוכיחות שהם מבינים זאת היטב.
ועם זאת, לא מדובר בהרס יוצר בבחינת "עולם ישן עד היסוד נחריבה", אלא בתהליך טרנספורמטיבי. לא הורסים את הישן, אלא בונים בהדרגה את העולם החדש. זה לוקח זמן, זה דורש כוח אדם מיומן, זה מחייב השקעה בהכשרה ובהדרכה, אבל זה מחוייב המציאות.
המעבר לארגון דיגיטלי הוא אולי האתגר הגדול ביותר של ארגונים כיום. אך הוא גם מציע אין-ספור הזדמנויות עסקיות. ארגונים שישכילו להבין את האתגר מחד ואת ההזדמנויות מאידך יוכלו לא רק לשרוד, אלא גם להתמודד בהצלחה עם מתחריהם בעידן החדש.
* המאמר פורסם לראשונה במגזין של חברת SAP