הפודקאסט
רובן אוסטלונד יהיה אורח הכבוד של המהדורה ה-39 של פסטיבל הקולנוע ירושלים. כפי שפורסם לפני כשבועיים, סרטו החדש "משולש העצבות" נבחר לפתוח את הפסטיבל השנה, וזה יקרה ב-21 ביולי, כמעט חודשיים אחרי שזכה עליו בדקל הזהב, הפרס הראשון בתחרות של פסטיבל קאן. באירוע הפתיחה בבריכת הסולטן יוענק לאוסטלונד אות הוקרה מיוחד על הישגיו בתחום הקולנוע, ובמהלך הפסטיבל תוצג רטרוספקטיבה של עבודתו.
לצד "משולש העצבות", שיופץ בישראל ע"י בתי קולנוע לב, יוקרנו בפסטיבל הסרטים הבאים של רובן אוסטלונד:
"הריבוע" | The Square (2017)
"כוח עליון" | Force Majeure (2014)
"משחק" | Play (2011)
"לא רצוני" | Involuntary (2008)
"סצנה אוטוביוגרפית מס׳ 6882" | Autobiographical Scene No. 6882 (2005)
"גיטרה מונגולואידית" | The Guitar Mongoloid (2004)
הבמאי השוודי, חובב סקי מושבע, החל את דרכו הקולנועית כאשר במשך חמש שנים צילם סרטי סקי. בהמשך למד קולנוע באוניברסיטה של גטבורג ובאמצעות הסרטים הקצרים שיצר, פיתח את אחת המיומנויות הנודעות שלו: שוטים ארוכים ומורכבים, היבט שילווה את כל גוף עבודתו. הוא גם החל לגבש את שפתו הייחודית המשלבת חוש הומור יוצא דופן עם התבוננות חדת אבחנה על התנהגות אנושית, מעין שילוב של קולנוע וסוציולוגיה.
ב-2004 ביים את סרטו הארוך הראשון, "גיטרה מונגולואידית", שלוקח אותנו למסע בין שורה של דמויות יוצאות דופן החיות בעיר שוודית דמיונית. סרטו השני, "לא רצוני" (2008), המורכב מחמישה פרקים המובאים במעט מאוד עבודת עריכה, נבחר להשתתף במסגרת תחרות "מבט מסוים" בפסטיבל קאן וזכה לשבחי הביקורת. ב-2011 ביים את "משחק", דרמה מרתקת שכתב עם אריק המנדורף בהשראת אירועים אמיתיים, ועוררה לא מעט דיונים. הסרט הוקרן אף הוא בפסטיבל קאן וזכה בשורה של פרסים.
ב-2014 ביים את "כוח עליון", סרט שגרם לכל חובב קולנוע להכיר את השם רובן אוסטלונד. בסרט עקב אוסטלונד אחר משפחה היוצאת לחופשה באתר סקי באלפים הצרפתים ונקלעת לסופת שלגים, תוך שהוא חושף את המתחים המשפחתיים בחדות ובהומור האופייניים לו. "כוח עליון" זיכה אותו בפרס חבר השופטים במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב, הופץ ב-75 מדינות ואף זכה לגרסה אמריקאית בשם "מדרון תלול" (2020).
ב-2017 הוא זכה בדקל הזהב על סרטו "הריבוע", סאטירה מושחזת על עולם האמנות שעוררה הדים רבים וזיכתה אותו בשלל עיטורים, בהם מועמדות לפרס האוסקר וחמישה פרסי האקדמיה האירופית (בהם הסרט הטוב ביותר). נשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן באותה שנה, פדרו אלמודובר, שיבח את יכולתו של הסרט לתאר את "הדיקטטורה של התקינות הפוליטית". ואילו השנה הצליח אוסטלונד לעשות היסטוריה ולהיכנס למועדון מאוד אקסלוסיבי של במאים שזכו בדקל הזהב יותר מפעם אחת. המועדון הזה כולל את פרנסיס פורד קופולה, מיכאל הנקה, האחים דארדן ואמיר קוסטוריצה.
"משולש העצבות", סרטו דובר האנגלית הראשון, בו משתתף וודי הרלסון, סחף את הקהל בהקרנת הבכורה העולמית שלו בקאן והוכרז מיידית כמועמד מוביל לזכייה בפרס הגדול. הסרט הוא סאטירה מושחזת על האלפיון העליון, על משפיענים ומשפיעניות ועל פערי המעמדות. במרכז העלילה ניצבים דוגמנית מצליחה ודוגמן מצליח קצת פחות שמנהלים קשר הנע בין הרומנטי לאינטרסנטי. השניים יוצאים לשיט על ספינת תענוגות שרוב התיירים בה הם מיליונרים ואוליגרכים המתייחסים בפטרונות לעובדים שעל הסיפון, אבל את ההפתעה האמיתית הסרט שומר לסוף. הסרט יופץ בהמשך בישראל ע"י בתי קולנוע לב.
