הפודקאסט
"לכך נבראו לאדם שתי עינים ושתי אזניים ושני נחיריים ופה אחד, לומר, שימעט בדיבורו". (חז"ל)
אין עוררין שיכולת רטורית וכישורי התבטאות הינן תכונות שמשרתות מנהלים ומנהיגים בדרכם להצלחה. למנהל כריזמטי השולט באמנות הדיבור, יש יתרון. אלא, כמו בכל נושא החיים, החכמה היא לדעת את המינון והעיתוי הנכונים, וכמובן – מתי לשתוק ולהקשיב.
בין אם זה עם כפיף, עמית או לקוח, למד לשמור על שתיקה: אפשר לבן שיחך לסיים את דבריו לפני שאתה מתפרץ עם מחשבות חדשות משלך. השתיקה מספקת הזדמנות להקשיב לא רק למילים ולרעיונות אלא גם לרגשות. כ"כ, שתיקה ממריצה את הדוברים להרחיב את דבריהם.
היה זה פרופסור וגורו הניהול אדיג'ס שאמר: "אפשר לזהות מנהל טוב לפי עומק הצלקות על הלשון" – מנהלים מצוינים מקפידים לנשוך את לשונם ולהעדיף להקשיב במקום לומר את אשר בקצה לשונם באותו הרגע.
וגם בעסקים: "לעולם אל תפתח ראשון את פיך בעת ניהול מו"מ. דג הפותח את פיו, עולה מיד בחכה".
ישנם אנשים שבמקום להקשיב למה שנאמר אליהם, עסוקים בלהקשיב למה שהם עצמם הולכים לומר בעוד רגע.
לעיתים, מה לעשות, השתיקה גם תחסוך ממך מבוכה, ועל כך אמר אברהם לינקולן "עדיף לשתוק ולהחשב טיפש מאשר לפתוח את הפה ולא להשאיר מקום לספק…".
במקומות שניתן לבחור, העדף לשתוק מלדבר, שכן אזניים מעולם לא סיבכו אדם בצרות, הפה דווקא כן.
ואמר חכם (אולי סיני, אני לא יודע…) ישיש: "כשהזקנתי, למדתי להקשיב לאנשים במקום להאשים אותם בדברים כאלה ואחרים".
ואגב, כאשר אתה סוף-סוף פותח את הפה, היה בהיר, ישיר ובגובה העיניים, ועל כך אמר אריסטו: "חשוב כמו בן אדם חכם, דבר כמו בן אדם פשוט".
