הפודקאסט
יחסי הציבור של התעשייה סובלים משפל כבד, במילים אחרות הנושא לא יורד מסדר היום הציבורי עקב דיווחים על מפעלים שנסגרים, מתכווצים, חוסר ממון, עובדים מפוטרים, וכו. לא מספיק מדברים על ההצלחות חובקות העולם של התעשייה הישראלית ויש לזה סיבות.
כבר שנים מדברים על תעשייה ישראלית ועל מצבה הקשה, יש לכך הרבה סיבות מסיפורים על סין שעושה הכל מהר וזול, על כוח אדם יקר, על רגולציות ובירוקרטיות, המצב הביטחוני, "אחרי החגים" וכל הסיבות נכונות ודיברו בהן רבות.
יש עוד סיבה אחת משמעותית שעליתי עליה מתוקף מקצועי. ענף התעשייה כענף לא משקיע ביחסי הצבור שלו. חלק מבעלי המפעלים שייכים לדור אחר שרגיל היה שמוצרים טובים מדברים בעד עצמם. הם לא בקיאים ברזי השיווק המודרני וכך הם מוצאים עצמם מאחור במאסף. הם אנשי עשיה, יודעים לייצר ומחכים שכמו פעם שמעם יישמע למרחוק כיון שהם מייצרים מוצרים טובים.
לצערנו, העולם השתנה, אנחנו חיים היום בעולם של יחסי ציבור וצריך להביא את המעשים הטובים לידיעת הרבים. צריך לגרום לתוצרי התעשייה של המפעלים להראות ולהישמע. לא רק כדי למכור, אלא כדי ליצור זהות וגאווה כי זה מה שמביא את ההצלחה.
בעבר התעשייה הייתה מקור לגאווה לאומית, היום היא במקום אחר ואפשר להחזיר עטרה ליושנה, זה לא יגיע רק מקמפיינים ממשלתיים, אולי כיון שיחסי הציבור של הממשלה גם לא במיטבם, אולם זה נושא לכתבה אחרת. זה יגיע מתוך לקיחת אחריות של בעלי המפעלים. מי שאחראי שישמעו על העשייה היא תמיד על מנהל המפעל, דומה הדבר לתקשורת בינאישית, מי שמוציא את התקשורת אחראי לכך שהתקשורת תגיע ותובן, זה אותו דבר גם כאן. זה לא דבר קטן בשוליים, סטף וורטהיימר כבר שנים נושא את הדגל של עניין זה אבל הוא לבדו, וכמה שקולו נשמע חזק זה עדיין לא מספיק, התעשיינים עצמם צריכים לעשות את העבודה.
לאחרונה התפרסמו שתי כתבות שנותנות מקום לאופטימיות:
היפוך מגמה? // "המעבר לייצור בסין היה אופנה – כדאי לייצר גם בישראל" (מתוך דה מרקר)
הייצור בסין אמנם נתפש כזול יותר, אך תעשיינים ישראלים הבינו כי במקרים מסוימים הייצור בישראל משתלם יותר גם מבחינת איכות וגם מבחינת עלויות – והשיבו את פס הייצור לארץ "האמירה שאין טעם לייצר בישראל מפגרת אחר הנעשה בשטח", אומר יועץ לחברות תעשייה.
ההסבר למגמה המפתיעה הוא שהייצור בסין התייקר, בעוד הייצור בישראל נעשה תחרותי יותר. עוד מתברר כי דווקא ליכולת הייצור בכמויות קטנות של התעשייה הישראלית יש יתרון על פני הייצור ההמוני בסין. את השיבה הביתה חיזקו גם הנכונות של חברות כמה ייצור ישראליות להקטין רווחים ולהכניס קווי ייצור ממוכנים למפעלים המקומיים, שהחליפו ידיים עובדות."
בכתבה נוספת שהתפרסמה בכלכליסט: "סימן מדאיג מסין: הגידול בתפוקה התעשייתית – האיטי מזה שש שנים
התפוקה עלתה באוגוסט ב-6.9%, זאת לעומת צפי לעלייה של 8.8%; הנתונים מגבירים את הסיכון שהכלכלה השנייה בעולם לא תעמוד ביעד הצמיחה השנתי"
לחכות ולהמתין שהשוק יתאושש זו תמיד הפעולה המוטעית ביותר לעשות, כי במקום לפעול מעמדה של גורם, בעל המפעל פועל מעמדה של תוצאה, והוא נתון לתנודתיות בשוק, ובדרך כלל התוצאה תהיה גרועה עבורו ועבור המפעל שלו.
יש יסוד להנחה שהקשיים בהם נתקל התעשיין, נתקלים בהם כל השחקנים בשוק, ואלו שיפעלו מעמדה של גורם יצאו מחוזקים וגדולים יותר, אלו שיקפאו על השמרים כנראה יכחדו. מה שהבינו חברות הייטק, חברות סלולר צריכה להבין גם התעשייה המסורתית.
צריך לקדם את המודעות ולא לחכות שהדברים ידברו בעד עצמם.
*יעל לוטן היא הבעלים והמייסדת של משרד יחסי הציבור לוטן תדמיות
