הסיכון המשפטי בכינויי גנאי הלקוחים מהשואה

אם יש מקום בולט שבו מתרחשת באופן קבוע הזנייה של השואה ומושגיה, הרי זה הוצאת לשון הרע ודיבה בארץ, שבה לא בוחלים אנשים לטעון אחד כנגד רעהו, כי האיש שהכעיס אותם הוא "אייכמן", "אדולף", "נאצי קטן" או "מנהל מחנה ריכוז". עורך דין העוסק בלשון הרע פוגש מונחים מימי מלחמת העולם השנייה, וממאורעות השואה בפרט, כבדרך קבע, או נאלץ להגן בבית המשפט על "מטאפורה" או "ביטוי סאטירי" הקשור ב"פתרון סופי", "מנגלה", וכל מאבק או "חיסול פוליטי" הוא "ליל הסכינים הארוכות". היו תביעות דיבה שעסקו אכן בטענות לגבי שיתוף פעולה עם הנאצים – פרשת קסטנר המפורסמת (תביעת הדיבה של המדינה נגד גרינוולד שהפיץ כרוזים בגנות קסטנר) או הבג"צ מצד בני משפחת סנש בגין הפגיעה בזיכרה של ביתם הצנחנית (בג"צ נגד שידור דראמה בידיונית על פרשת קסטנר שבה נטען כי חנה סנש בגדה בחבריה ומסרה את שמותיהם במהלך שוביה). אך בסקירה זו אנו דנים דווקא במקרים בהם השימוש בביטויים "נאציים" אינו ענייני או קשור בשואה עצמה. מדובר, נכון להיום, בקללה חסרת טעם.

דווקא בשנים הראשונות של המדינה, היחס לביטויי דיבה הקשורים בשואה היה סלחני יותר. בשנות השמונים, אחרי שנים של התקוטטויות בין הפסל יגאל תומרקין, האוחז בדעות שמאל, לבין פעיל הימין אליקים העצני, חבר הכנסת לשעבר מטעם רשימת התחייה, שלח תומרקין מכתב משמיץ להעצני, שעל מעטפתו מיען את הדברים להעצני בכתובת "מחנה ריכוז חברון" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני). הטענה הייתה שהכיתוב "מחנה ריכוז" (קא-צעט) מרמז על כך שהעצני הוא "מנהל מחנה ריכוז". תומרקין טען כי מדובר במחאה פוליטית ולפיה חברון היא סוג של גטו. תחילה ניתן פיצוי סימלי להעצני אך הוא בוטל בהליך הערעור, לא לפני שהובאו להוכחות מומחים שונים לענייני שואה וגרמניה והסברים עד כמה המילה "קא-צעט" מוכרת בציבור הרחב.

באותן שנים, סביב מערכת בחירות רוויית השמצות ליו"ר אירגון האמנים אמ"י, המועמד שייקה לוי מהגשש החיוור קרא להתנהלותה של סוכנת השחקנים רודיקה אלקלעי (רעייתו של יו"ר אמי ומתמודד מול שייקה, השחקן המנוח מוסקו אלקלעי) – "קאפו" המתנהלת במשרדי אמ"י בצעקות של "קאפו". כשהוגשה תביעת דיבה (שהסתיימה לאחר הליך בוררות ולאחריו הליך גישור), הביא שייקה לוי לעדות את שני הגששים, פולי וגברי, וכן את פשנל המפיק ואת ביתו שירילי דשא, כדי להעיד ש"קאפו" מבחינתם זה כינוי למפיק יעיל ומצליח, וכי דשא עצמה, כשעבדה עם הגשש, כונתה בחיבה "קאפו" מפי אנשי הצוות. תחילה ניתן פיצוי משמעותי בהליך הבוררות (סביב כינויים רבים נוספים ולאו דווקא רק עבור ה"קאפו") אך פסק הבורר בוטל, ובגישור שנערך לאחר מכן – נסגרה הפרשה כלא הייתה ללא פיצוי.

חודש לפני רצח רבין ז"ל, הוזמן עו"ד איתמר בן גביר, פעיל הימין (אז כנציג נוער כך, אירגון חוקי באותה עת), לתוכנית "פופוליטיקה" בערוץ 1. בעימות חריף באולפן, בנושא ההסתה נגד רבין ז"ל, בנוכחות צחי הנגבי, משה פייגלין, וכמובן פאנל המגיבים טומי לפיד ז"ל ואמנון דנקנר ז"ל, אמר האחרון לבן גביר כי הוא "נאצי קטן" וכי לא חייבים להאזין לדברי "נאצי מלוכלך קטן". דנקנר גם אמר ש"כהנא היה נאצי". בהמשך הגיש בן גביר תביעת דיבה (רע"א 10520/03 בן-גביר נ' דנקנר) שהתגלגלה מבית משפט השלום לבית המשפט המחוזי ומשם לעליון, ואחרי 11 שנים, 7 שופטים ו-118 עמודים בפסק דין מנומק, הסתיימה בפסיקת שקל אחד בודד לטובת בן גביר.

הפיצוי הנמוך נבע מדעת בית המשפט על התנהלות בן גביר עצמו, כשבהפגנות בהן נכח כונה רבין – "נאצי" והוצג בסמלים נאציים. התברר גם שהוא עצמו כינה את ח"כ אחמד טיבי – "נאצי". על כך הוגש נגדו כתב אישום בשעתו. "אנו רואים חובה לציין שאין לראות בפסק דין זה משום מתן הכשר לשימוש בביטוי 'נאצי'", מיהר המותב להסביר את עצמו, "להיפך – אנו סבורים שהשימוש בביטוי זה יש בו משום וולגריזציה של השיח הציבורי והלהטת הרוחות לשמה ושלא לצורך". עם זאת, בהליך נפסק כי הביטוי "נאצי" כיום הוא מטאפורה ל"ביריון"). זאת אחרי שדנקנר סירב להתנצל, חזר על הביטוי גם לאחר מכן ואף הביא מומחה לתרבות הגרמנית, פרופ' צימרמן, כדי להוכיח משפטית, שאכן כהנא חי והנאציזם – חד המה. הוכחה, שבאופן כללי, בית המשפט קיבל.

הנסיבות היו מאוד ספציפיות לזהות התובע. ובכל זאת, שנים הייתה הדעה הרווחת כי פיצוי השקל הבודד של בית המשפט העליון מהווה מעין "תמרור" לבתי המשפט שלמטה ולפיו ניתן להקל ראש באמירות על "נאצים" בשיח המיוזע בארץ. בעולם לשון הרע נהוגה פסיקה רבת שנים ולפיה אין מקבלים פיצויים משמעותיים, או פיצויים בכלל, סביב קללות רחוב פשוטות. המילה "מטומטם", לדוגמא, לא תניב פיצוי לרוב. הפסיקה של העליון כאילו צירפה גם את האמירה "נאצי קטן" לקבוצת הקללות הפשוטות. שלא במתכוון, הפסיקה גם היא הזנתה את ערך השואה. עם זאת, בשנים האחרונות, דווקא ככל שניצולי השואה מתמעטים וזכר השואה דווקא מתרחק מהמאורעות האמיתיים, ודווקא בבתי המשפט הנמוכים, יוצא כי בתי המשפט פחות סלחניים לביטויים הקשורים בשואה.

אפשר להציג שלוש פסיקות מחמש השנים האחרונות בבית משפט השלום בתל אביב. מקרים פשוטים בהרבה, מניבים פיצויים גבוהים בהרבה.

השופטת הבכירה חנה ינון פסקה כי השדרן נתן זהבי מ"רדיו ללא הפסקה" יפצה את חברו לאותה שעת שידור, העו"ד יורם שפטל, בסכום של 45 אלף שקל, אחרי שכינה אותו "אדולף" (ת"א 33239-07-12 שפטל נ' זהבי). אדולף הוא שם פרטי של היטלר ואייכמן. לא משנה למי מהם התכוון המשורר. אמנם מדובר בשני מגישי רדיו שלא שומרים על כללי השפה והנימוס בסגנון חנה בבלי, אבל לדעת השופטת, כשזהבי הסביר למאזינים ש"אתמול החליף אותי פה אדולף", הוא יוצר מאשר רמז לכך ששפטל ייצג בעבר את מי שהוסגר לארץ למשפט שואה, "איוון האיום" דמיניוק. שפטל הביא לזיכויו של דמיניוק בשעתו, הישג משפטי נאה אבל נקודות זכות ציבוריות לא ניתנו לו על כך. באמירה הזו רמז זהבי לא רק לדעות של שפטל (כפי שדנקנר טען כלפי בן גביר) אלא, אולי גם, להיותו "משת"פ" של הנאצים, על פי זיכוי דמיניוק.

פעילים חברתיים עושים גם הם שימוש סיטונאי בביטויים הקשורים בשואה. מאחר והם "לוקחים ללב" את המאבק הציבורי שלהם, הם גם לא מהססים להתבטא בדרכים לא מקובלות. פעיל נגד פגיעה בבעלי חיים ונגד אחזקת פרות ברפתות, זיו קורן, התבטא, קרוב לוודאי בהשפעת הגורו יורי שרפסקי, בדרך כזו, ועוד בטיימינג חסר טאקט. בערב יום השואה בשנת 2013 בדף הפייסבוק של קבוצת המתנגדים לרפתן ארנון אשרי, כתב, בין היתר כי "בערב יום השואה, לא נשכח שלכל שטן יש שם, ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אשרי, והוא גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות של היטלר שהנאצים בשואת היהודים יכלו רק לחלום עליה. הערב נזכור את אלו שהיו ואינם עוד כולל כל קורבנות שואת בעלי החיים שעודנה. תהיינה נשמותיהם של כל קורבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אשרי, בעבר, בהווה ובעתיד צרורות בצרור החיים".

ההשוואה הזו עלתה לו 70,000 ועוד 10000 הוצאות בפסק דינה של השופטת הבכירה ריבה ניב (ת.א 11289-09-13), באחת הפסיקות המשמעותיות ביותר בכל הנוגע לסכומי כסף בעבור התבטאויות "נאציות".

לפני חודשים אחדים, פעיל חברתי אחר, גלעד ליברמן, לא מטעם בעלי החיים, אלא דווקא בעניין מהגרים ועובדים זרים, נתבע על ידי פקיד ההגירה גדעון כהן, על כך שכינה אותו "רוצח" וכן "אייכמן" בכעס, בתגובה למדיניות שנקט בנוגע לעובד זר מסודן. בפסק הדין (ת.א.24955-07-14), שדווקא לא הצטיין בפיצוי בגובה שקבעה כבוד השופטת ניב (רק 15,000 שקלים פיצוי ועוד 7000 שקלים הוצאות משפט), נאמרו אמירות ברורות. "עולה החשש שמא לא ירחק היום והשם אייכמן או שמם של יתר הארכי־פושעים הנאצים יהפוך לביטוי ארכאי. 'אייכמן' הוא ביטוי מעבר לוויכוח הציבורי הלגיטימי. מעבר לכל קו אדום ולכן מדובר בלשון הרע", קבע השופט, ודחה את הטענה כי מדובר ב"ביקורת" לגיטימית של מחאה על תפקודו. "דבריו של הנתבע, דווקא בימים אלה כשאחרוני הקורבנות עוברים מהעולם, משקפים היעדר מסר ברור ותקיף שזכר הקורבנות צרוב בלבנו וזכר הפשעים הנוראיים גם הוא. יש להוריש את המסר החשוב הזה לדורות הבאים ואסור לשחק לידיהם של אלה שרוצים אט אט לגמד את השואה".

רון לוינטל, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין ומחבר הספר "ארץ דיבת חלב ודבש" הדן בפסקי הדין המאוזכרים כאן.