עולם התדמיות הריקות של פייסבוק

"לדבר הרבה על עצמך יכול להיות אמצעי (יעיל ביותר) להסתיר את עצמך"
– פרידריך ניטשה, 'אנושי, אנושי מדי'

לפני שאתחיל, אתחיל בפואנטה כולה – השימוש בפייסבוק גורם לאנשים ליצור לעצמם תדמית שקרית ולאט לאט להשלים איתה ולהאמין בה – עד לכדי הזדהות מלאה. ההשלכה הישירה של אסון זה היא ניכור עצמי וחוסר כנות אל מול עצמך ואחרים, זוהי ללא ספק נפילה לעולם של תדמיות נטולות זהות, עולם חלול.

פייסבוק. כולם נמצאים שם. גם הדודה הטכנופובית שלך וגם האחיין הזאטוט. האדם היחיד שאתה מכיר בלי פייסבוק זאת סבתא שלך מצד אמא, וגם היא בדרך לפתוח חשבון משלה.

נכון לסוף דצמבר 13', חודש ממוצע של פעילות בפייסבוק מונה כ-1.9 מיליארד משתמשים. ניסיתי לשאול ולהבין מה הם בדיוק עושים שם, למה הם שם והאם השקעת הזמן והאנרגיה הזאת מחזירה את עצמה באיזשהי דרך או שאנחנו מבזבזים את עצמינו לדעת.

אז מה אנחנו עושים בפייסבוק? משתפים ומדביקים אחד את השני בסרטונים ויראליים, מנסים לכתוב סטטוסים שנונים/קומיים/יצירתיים במטרה להיתפס בעצמנו ככאלה ובמקרה האידאלי גם להיכנס ל'סטטוסים מצייצים', אנחנו משתפים בתמונות נהדרות שלנו, בין אם בתאילנד, בבראסרי, עם החברים או עם בני הזוג.

בגדול – פייסבוק היא במה, וכשאתה מבין שאתה גם הבמאי וגם השחקן – אתה מתחיל לשחק. את העובדה שמשחק הוא עניין כיפי אבל לא כנה, מעצם מהותו, אי אפשר להכחיש אבל חשוב לזכור. החלטתי לבדוק מה פייסבוק אומרים בעצמם על העניין, מה הפילוסופיה שלהם. בדף הרשמי של פייסבוק מוסבר כי הם "חברה הנוסדה ב-2004 כאשר משימתה היא לתת לאנשים את הכוח לחלוק ולהפוך את העולם ליותר פתוח ומחובר. אנשים משתמשים בפייסבוק בכדי להישאר בקשר עם חברים ומשפחה, לגלות מה מתרחש בעולם ולשתף אותו בדברים החשובים להם ביותר".

כמובן שכבר לפני כן ציפיתי להרמה להנחתה – ופייסבוק לא אכזבו, ובכן, "לתת לאנשים את הכוח לחלוק ולהפוך את העולם ליותר פתוח ומחובר"? זה יהיה קל. לאחר פרשת אדוארד סנואודן וחשיפותיו אודות סוכנויות הריגול האמריקאיות גילינו כי פייסבוק מנותרת מכף רגל ועד ראש – כל פסיק ואות שאי פעם הקלדתם נשמרו עמוק עמוק בשרתי פייסבוק המתוחזקים. מעבר לכך, המידע אותו אנו משתפים, כולל לייקים, תכניות מועדפות ומה לא, נמסר ישירות לגורמים פרסומיים המשתמשים בהם לצרכי מיקוד מושלם של קהלי יעד. זה למה אחרי שעשית לייק לדף של 'מכללת שקר כלשהו' קפצו לך שתי מודעות על מכינות ללימודים אקדמאיים. כמובן, פייסבוק מרוויחה הון עתק מכך (בשנת 2012 הרוויחה כ-4,278 מיליון דולר מפרסום. ברבע הראשון של שנת 2013 הרוויחה כ-1,245 מיליון דולר, והיד עדיין נטויה על המקלדת.

מה קורה כשהעולם הווירטואלי תופס יותר מקום בחיינו מהעולם האמיתי?

כשאנחנו מביעים רגשות כמעט ורק ע"י סמיילים ולייקים?

כשאנחנו מתקשרים בעזרת מקלדות וקישורים?

כשאנחנו מתרגשים באופן בלעדי דרך צפייה במסך, כי רק דרכו עוד אפשר לזעזע ולטלטל אותנו, כשכל הזמן הרף רק עולה ועולה – כך פועל עולם הפרסום, זאת היא מטרתו, לזעזע ולטלטל בכדי להשאיר חותם, בכדי שלא נשכח גם אחרי שהתוודענו למוצר התורני. והמציאות? משעממת לחלוטין.

מה שקורה זה שאנחנו מאבדים את היכולת לקרוא שפת גוף ומתוך כך מתקשרים במציאות בעילגות נוראה, אנחנו לא יודעים איך להחזיק מערכות יחסים וגם לא ממש אכפת לנו, הרי יש כל כך הרבה אנשים יפים במרחק הקלה, אנחנו לא מתרכזים עוד ברגע, לא צופים בהופעה אלא מצלמים אותה – בכדי להעלות לפייסבוק, בשביל שידעו שהיינו שם ועשינו את זה – בסוף אנחנו גם לא זוכרים מה בדיוק היה ומה עשינו, אבל זה לא נורא בעינינו.

והזמן שלנו, איך שהוא טס, יום ראשון מגיע מהר מתמיד והסופ"ש חולף בלי לעצור לרגע, אני מאמין שהעניין נעוץ בנטייתו המוזרה של הזמן להיות נוזלי וחלקלק יותר בעולם הווירטואלי, בעולם האמיתי לעומת זאת הוא נוטה להימתח ואפילו לאבד צורה, הנצח מושג לעיתים בתוך ליבה של העשייה, העשייה האמיתית. וכמה שזה חסר לנו…

משהו בתפיסה העצמית שלנו את עצמנו החליד והתפרק, היא נהייתה חיצונית לנו וכה שיפוטית, עסוקה בלהשוות בינינו לבין אחרים באובססיביות האופיינית לה, "שקט נפשי? לא זוכרים איך זה מרגיש. למה? כי אנחנו 'לא בסדר' איפשהו, קרייריסטית, כלכלית, פיזית ומה לא?".

מאיר ויזלטיר הביע את דעתו בראיון לגלובס, בספטמבר 12' ואמר, כי "הטכנולוגיות החדשות, כפי שהן משמשות בפועל, יוצרות תהליך כלכלי ברור… אם תהליך זה יתגשם, הוא ייצור את 'האדם האפס' – אדם שמחשבותיו הן של צרכים מידיים… מעבר לכך לא יהיו לו מחשבות ממשיות או דעות וכמובן שלא מעגל של תרבות. לאדם האפס גם לא יהיו רגשות שהוא יידע לקרוא להם בשם", בתגובה הסיק המראיין, כי "עם מחשבות כאלה, אפשר להניח שאתה לא בפייסבוק", וצדק, כתשובתו של ויזלטיר: "אני פוחד מזה. זה בולען זמן אימתני אצל כל מי שאני מכיר. פתאום נעלם לו חצי יום". מיותר לציין כמה זהו חלק מהתהליך הקפיטליסטי המערבי שמחבר לבלי הפרד בין כסף, תדמית וזהות, אך אין זאת הכתבה להיכנס לכך.

על זאת אוסיף בלבד את דבריו של אדוארד סנואודן: "ילד שנולד היום יגדל ללא שום תפיסה של פרטיות… הם לעולם לא יידעו מה זה אומר ליהנות מרגע פרטי משלהם, ממחשבה לא מוקלטת ולא מנותחת. וזו בעיה משום שהפרטיות חשובה, הפרטיות מאפשרת לנו לקבוע מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להיות".

אבי הראל, שיווק ותקשורת במשרד יח"צלוטן תדמיות