הפודקאסט
אנו מביאים פרק מספרו של יאיר כחל, "תופסים פיקוד על העסק". כחל, בן 53, הוא איש עסקים, מנטור, מרצה ויועץ לעסקים, בעלים של "גן עדן לעסקים". בעברו היה עיתונאי ואחרי כן היה בעלים של משרד יח"צ מצליח. ב-20 השנים האחרונות קידם כאלף עסקים וחברות כיועץ עסקי ושיווקי. בין התמחויותיו – ניהול משברים בעסקים. זו הסיבה שלאחרונה כתב והוציא את הספר "תופסים פיקוד על העסק", שמשלב עבודה רגשית ואנרגטית להצמחת העסק. הספר מבוסס על גישתו של כחל שבכל משבר, פנימי או חיצוני לעסק, טמונה הזדמנות לפריצת דרך ולצמיחה ברמה האישית והעסקית. בימים אלו העלה לרשת קורס דיגיטלי, חלקו בחינם, הכולל סרטוני טיפים רבים על שישה תחומים שעל כל עסק לתפוס בהם פיקוד.
לצפייה בסרטוני הטיפים להתמודדות עם משברים בתקופת הקורונה
אין עסק שלא חווה או יחווה משבר. ממש כמו טיפול בלקוחות, ניהול תזרים מזומנים, מתן שירות ומתן ערך, הרי שגם משברים הם חלק מהעסק. לא קיים עסק שלא מדשדש במקום לפעמים, שלא לומר נופל, מקרטע או במקרים קיצוניים – מתרסק. הבשורה הטובה היא שכגודל הנפילה, כך תהיה גם גודל ההמראה לאחר מכן, אבל רק בתנאי שבעל העסק למד את השיעורים שבאו עם המשבר ויישם את הלקחים מהם.
מהו משבר מדומה
חלק מהסיטואציות שקורות לנו בעסק הן משברים מדומים ולא משברים אמיתיים. ההבדל בין משבר אמיתי לבין משבר מדומה קשור ברגשות שלנו. כלומר באופן שבו אנחנו תופסים סיטואציה ומגיבים אליה או במילים אחרות ביכולת ההכלה שלנו.
למשל, פעם שמעתי שמועה שעובדת בכירה שעבדה אצלנו עומדת לעזוב את החברה שלי. יכולתי להגיב בכעס, להילחץ, לצנן את היחסים איתה ולגייס במהירות עובדת אחרת כדי להראות שאני שולט במצב ולא היא. לעומת זאת, יכולתי גם להגיב בפרגון ובתמיכה, להודות לה על הזמן שעבדה אצלי ועל תרומתה ולגייס אותה למצוא לה מחליף/ה ראוי/ה. ויכולתי גם לראות בעזיבתה הזדמנות לצמיחה: אולי אפשר לצמצם את הצוות ולחסוך עלויות, אולי אפשר לקדם מישהו צעיר יותר ומוכשר ולהעניק לו אחריות שהייתה על כתפי אותה עובדת, אולי זה הזמן לשנות את חלוקת הסמכויות בעסק ואולי זה הזמן לחשיבה שלי על מבנה התפקידים והאיוש הנכון שלהם.
בחירה בדרך הזו מאפשרת לי גם להיכנס לתהליך חשיבה מסודר על העסק, על העובדים, על המשרות, על תחומי האחריות, על שיפור הרווחיות ועל הייצוגיות והנראות מול לקוחות. תהליך חשיבה שכזה לא היה באופק כשהכל התנהל על מי מנוחות, ולכן עצם עזיבתו של עובד היא ריענון מבורך.
נכון, עזיבה היא תמיד מפחידה כי אנחנו חשים חרדת נטישה: עוזבים אותנו, מתקדמים למקום אחר. איך זה ישפיע על עובדים אחרים? איך זה ייתפס על ידי הלקוחות? מה אני צריך לעשות עכשיו בעסק כדי שלא ייגרם לי נזק?
אבל לאחר שבולעים את האגו שקם וצועק – "עוזבים אותך, לא טוב לה אצלך, היא מתקדמת למקום אחר, היא לא יודעת להעריך את מה שקיבלה כאן, היא לא לויאלית אליך" ועוד מיני משפטים מסוג זה, תגלו הרבה דברים טובים שקורים ממשהו שהתחיל כאירוע שלילי, לכאורה – עזיבה.
תחילת הסיפור בתחקיר קטן. זוכרים שאמרתי ששמעתי שמועה על עובדת שמתכוונת לעזוב? תחקיר קטן איתה יוודא האם השמועה הזו נכונה או שמישהו פירש לא נכון משהו ששמע, ואולי כל הסיפור בכלל חסר בסיס, ואנחנו סתם מדמיינים ו"נכנסים לסרטים"…
אתגר אמיתי הוא כזה שאין בידנו כל הכלים להתמודד איתו, מעשית או רגשית, ואנחנו צריכים לרכוש אותם בתהליך הניהול של אותו משבר. בעוד משבר מדומה הוא כזה שיוצר לנו פחדים וחששות, אבל הוא לא באמת יגרום נזק, אלא בעיקר בדמיון שלנו. והפחדים שלנו תמיד גדולים עשרת מונים, ממה שבאמת יקרה במציאות…
