הפודקאסט
היום בחזרה מהליכת הבוקר עלה באפי ריח קפה מהביל וקרואסון שזה עתה יצא מפתחו של תנור.
עצרתי בבית קפה קטן המתהדר בשם צרפתי.
בקשתי קפה ומאפה ובעודי מחכה פנה לקוח אחר למוכרת ובקש לקבל הנחה. לטענתו, שכח את הכרטיס בבית. אבל, הוא מהר והוסיף, בעל הבית מכיר אותו ובודאי יעניק לו הנחה זו.
המוכרת קבלה את אישורו של בעל הבית וזיכתה אותו בהנחה הנכספת.
לאחר שיצא, שאלתי את המוכרת על איזה כרטיס בדיוק מדובר.
המוכרת סיפרה לי שזהו כרטיס חבר שמעניק 10% הנחה על כל הפריטים במקום.
שאלתי אותה מדוע היא אינה מציעה לי את הכרטיס, ותשובתה היתה ש'נגמרו כל הכרטיסים'.
התעקשתי, (כידוע תכונה בולטת ומעצבנת אצלי במיוחד) ושאלתי שוב מתי יגיעו הכרטיסים החדשים.
ענתה המוכרת – רק בעוד שבועיים-שלושה.
בזה סגרה המוכרת את השיחה.
בעל הבית שישב בשולחן צידי – לא הגיב ולא העיר ואולי אף לא שמע את השיחה.
אם הוא היה עושה אחד משלושת הדברים הללו (מאזין, מסיק ומתקן), היה אולי הופך את בית הקפה הצרפתי שלו למקום קצת יותר פופולארי עם הרבה יותר קליינטורה.
הוא פשוט שכח לשווק:
כל מוכר בחנות הוא גם מקדם מכירות ולא רק רושם בקופה.
אם נגמרו הקלמנטינות – תמיד יהיו עוד – רשמו את פרטי הלקוח המזדמן והתקשרו אליו באופן יזום. הפכו אותו למבקר קבוע שיכניס לכיסכם את המחזור הבא.
שמרו על ערנות בחנות – כל לקוח שבא לקנות קפה ומאפה יכול להיות גם לקוח לעוגות, לחמים ועוד מטעמים צרפתיים שהצרפתים מתהדרים בו במיוחד. הגדילו את עוגת המכירות שלכם!
ולסיום – הקרואסון שהיה אמור להיות חם ופריך ולגרום לי לעונג גדול, יצא מחימום עלוב של מכשיר הנקרא מיקרוגל – גם רך וגם מעוך… צרפתי אמרנו?
ארנה שומן פרויקטים בשיווק לארגונים שמבינים.
ליווי שיווקי והפקת אירועים
